דרכי פעולה להעצמת הפרט?

המידען, או איש מקצוע אחר המנסה להעצים את הפרט הוא למעשה מסייע לפרט לאתר את הכלים והדרכים להשגת עוצמה.

בתהליך העצמה של הפרט המטרה היא להגביר את תחושת השליטה. בורגר וכן גרינברגר וסטרסר מגדירים את המושג "שליטה" כאמונה של האדם ביכולתו להשפיע על סביבתו או לשנותה בהתאם לרצונו. האדם מתנסה בהרגשת שליטה כשהוא מאמין שהוא יכול להשיג את התוצאה הרצויה לו באמצעות פעולה מכוונת מצדו. אין בהכרח קשר בין תחושת השליטה  - האמונה שיש לאדם שליטה, ובין השליטה הריאלית – היכולת לממש את היעדים שהפרט רוצה להשיג. הרגשת השליטה שהאדם מרגיש תתחזק אם הוא נוכח לדעת שמעשיו המתוכננים אכן הובילו להשגת מטרותיו והיא תחלש או תיעלם אם יתברר לו שמעשיו אלו אינם נושאים פרי.

העצמה מתייחסת למצבים המתפתחים או נרכשים כאשר, פרטים או קבוצות מצליחים להשיג בכוחות עצמם או בעזרת אחרים שליטה רבה יותר בחייהם או בנושאים החשובים להם.

אלישבע סדן (1949) מחדדת את ההגדרה ומציינת שהעצמה היא מעבר ממצב של חוסר אונים למצב של שליטה יחסית בחיים. היא רואה בהעצמה כשלושה תהליכים המשלימים ותורמים זה לזה. העצמה פרטנית, העצמה קהילתית ופרקטיקה מקצועית מעצימה.

העצמה פרטנית מתוארת כתהליך של שינוי אישי שבאמצעותו מפתח הפרט מודעות ביקורתית על מצבו הפרטי ולגורמים בסביבתו המשפיעים עליו. מתחזקת אצלו האמונה ביכולתו העצמית. חל שיפור ממשי ביכולתו להשיג תוצאות וגוברת מחויבותו לתהליך העשייה.

העצמה קהילתית מתייחסת לתהליך של שינוי חברתי שבמסגרתו מתארגנת קבוצה של פרטים על מנת להשיג יותר שליטה בחייהם או בנושאים החשובים להם. תהליכים אלה מפתחים בקרב הקבוצה תחושות של אחריות הדדית ומחויבות כמו כן גם מתפתחות אצלם הן כפרטים והן כקבוצה יכולות ומיומנויות המסייעים להם להשפיע על חייהם ועל סביבתם.

פרקטיקה מקצועית מעצימה הינה התערבות המכוונת לעידוד תהליכי העצמה פרטניים וקהילתיים והיא מונחית על ידי העקרונות הכלליים הבאים: העצמה כמרכיב קבוע בכל תהליך התערבות, הימנעות משימוש באמצעי דיכוי והשפלה, עידוד ביטויים של אוטונומיה,  התנסות בקבלת עזרה כחלק ממתן עזרה, הכרה בזמניות ובמיגבלות ההתערבות, ההתייחסות במקביל הן לקולקטיב והן לפרטים.

עקרונות המנחים את הקשר הטיפולי בקשר טיפולי ובדרכי העצמה:

• הכרה בעובדה שפרטים שונים זקוקים לפתרונות שונים גם אם הבעיות הן זהות.
• פרטים אינם אחראים לבעיותיהם אלא לפתרונם.
• יש לכבד את האנשים כולל הדרך שבה הם מאבחנים את מצבם.
• יש לדבר אל אנשים באופן ישיר ונטול עגה מקצועית.

שלבי תהליכי העצמה:

שלב א' – הגדרת הבעיה.

בתהליכי העצמה של הפרט יש לצמצם את הבעיה לספיציפיות, ולהוריד את הרמה הכוללנית של הבעיה, כדי לאפשר מציאת פתרון לבעיה. כאשר מתמודדים עם בעיה ספציפית, ניתן לבחון את התמונה כולה בצורה יסודית ובאופן ישיר.

תהליך הגדרת הבעיה אינו פשוט ולעיתים לא ניתן להשלים את ההגדרה בשלב הראשוני.

בכדי להבין את הבעיה יש לשמוע את הנרטיב של הפרט, היינו לשמוע את הסיפור כפי שמשתקף ונתפס אצל הפרט.

ניתן לשאול את השאלות הבאות: מה מפריע לכם? האם יש לכם קשיים? מה הצרכים שלכם? במה אתם רוצים לקבל עזרה?

שלב ב' – הגדרת השדה.

הגדרת השדה בצורה ברורה ומפורטת,הינו קריטי להבנה של הבעיה. בהגדרת השדה יש לתחם את הגבולות של השדה. אילו מרכיבים נכללים בשדה ואילו מרכיבים אינם נכללים בשדה. יש לעשות רשימה של מרכיבים (לדוגמה, אובייקטים, אנשים, שחקנים, ארגונים, מוסדות ועוד).יש לבדוק מי השחקנים בשדה ומה האינטרסים של כל אחד מהשחקנים? ולבחון האם קיימת היררכיה בין הגורמים המעורבים.

יש להציג את המאפיינים (אם קיימים) החברתיים, התרבותיים, הכלכליים, הטכנולוגיים וההיסטוריים.

 שלב ג' – תרגום הנרטיב של הפרט

פעולה זו מתחלקת לשני חלקים מרכזיים: הבנת סגנון החשיבה של הפרט ותרגום הצרכים של הפרט.

בבדיקת הסגנון ההסברי של הפרט: יש לבחון האם לאדם סגנון חשיבה אופטימי (בדרך כלל יותר קל להעצים) או סגנון חשיבה פאסימי.[1]  יש לבחון האם הפרט הינו טיפוס אקטיבי או טיפוס פאסיבי?

המאפיינים של אנשים אפקטיביים במיוחד נמנו בהרצאה שעסקה  בנושא "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד". לדברי ראטנר: "מדובר בשבעה הרגלים שנצפו באנשים אפקטיביים במיוחד. שבעת ההרגלים בנויים כסולם שמתחיל ברמה של תלות ומתקדם לרמה של עצמאות ומסיים ברמה של תלות הדדית ויכולת תפקוד בצוות. ההרגלים מפתחים אופי ואישיות אפקטיביים ולא עוסקים בפיתרונות חיצוניים ברמה של תדמית או מיומנויות. להתנהגויות הללו יש השפעה מבפנים החוצה ולא ההפך. דוגמא להרגל כזה הנו הכלל – היה פרואקטיבי – במילים אחרות, אתה המתכנת של תגובותיך. אינך יכול לשלוט באירועים, אך אתה יכול לשלוט בתגובות שלך. אנשים אפקטיביים במיוחד אינם מאשימים את הסביבה, או את הנסיבות אלא מוצאים תמיד דרך להתקדם ולפתור את הנדרש. הם סומכים על עצמם ומנסים להתרכז במעגל ההשפעה שלהם ולא במעגל הדאגה הסוגר עליהם. הרגל זה מקנה אחריות, יוזמה ובחירה ברמה של ’אתה אדון לגורלך’".[2]  אנשים שמאמצים התנהגות זו חווים שינוי אמיתי ומעמיק לאורך זמן.

לאחר הבנת סיגנון החשיבה של הפרט והבנת התהליך ההסברי של הפרט כלפי מצבים והמציאות בה הוא חי, יש להתחיל ראשית בהעצמה הפסיכולוגית – שמשמעה יצירת שינוי פנימי אצל האדם, המובילה אותו לתחושה של יכולות ואמונות ביכולת שלו לקבל החלטות, לשנות ולפתור בעיות. הבהרת החשיבות בפעילות אקטיבית של האדם והחשיבות לעבור ממצב פסיבי לאקטיבי. כמו כן, יש צורך לשוב ולהבהיר לאדם שהוא מסוגל ליישם את הידע שרכש ולנצל את המשאבים והאפשרויות, כדי לקחת חלק פעיל בהחלטות שנוגעות לגורלו.

 שלב ד' – הצגת הבעיה באופן גלוי

לאחר הבנת הנרטיב של הפרט והבנת סגנון החשיבה וסגנון התנהלות בחיים, יש לסייע לפרט להגדיר את הצרכים שלו ולהבין את הבעיה לעומקה. בשלב זה יש להבין את הפער בין המצב הרצוי למצוי. יש לאתר את הגורמים לבעיה. יש לבחון את כל הגורמים בשדה הנבחן היכולים לגרום לבעיה. בשלב זה מוכיחים לקורבן שמשהו מונע ממנו את ההתקדמות, ומעוררים בדרך זו קונפליקט גלוי, כאשר מסבירים כי מישהו מעוניין שישארו במצבו הבעייתי והנושאים שלהם לא ייעלו לסדר היום. כמו כן, יש להעביר למועצם כי יש קשר בין מעשים לבין התוצאות.

בשלב זה מבהירים את מימדיי העוצמה הגלויים והסמויים ומנסים להבין את הבעיה של הפרט. בחינת המגנונים האישיים, החברתיים, הארגוניים, התרבותיים, הכלכליים שמונעים את השגת העוצמה של הפרט.

בחינת מנגנון מעכב ברמה האישית: בדיקת התפיסה לגבי מסוגלות אישית. כיצד האדם מסביר את היכולת שלו לשנות ולקבל החלטה ובמקביל בחינת היכולות האישיות האוביקטיביות של הפרט והאם הוא ממצה את היכולות שלו.

תפיסה מוטעת לגבי מסוגלות העצמית ניתן לשנות על ידי שכנוע. למעשה, שכנוע הוא אחד האמצעים החשובים והחסכוניים לחזק את תפיסת המסוגלות העצמית. בני האדם מבססים את התפיסה העצמית שלהם על התרשמויות שהם קולטים מאחרים. קיימים מצבים רבים שבהם משתכנעים בני אדם לנסות דברים שנרתעו מהם בעבר, או להמשיך במשימות שלא סיימו לבצע, ואגב כך מגבשים תפיסה חיובית על יכולתם.

ההערכות המתקבלות מאחרים יכולות לשנות את תפיסת היכולת שלנו ולעצבה מחדש. מסרים חיוביים מעודדים את האדם להתמודד ולא לוותר, ואילו מסרים שליליים עלולים לרפות ידיים ולגרום לתפיסה עצמית שלילית.  הגורם החשוב ביותר בתהליך שכנוע שכזה הוא "איכותו" של המתקשר. התפיסה העצמית שלנו תושפע בעיקר מגורמים שאנו מעריכים את כושר שיפוטם ואת אמינותם, ממי שאנו סבורים שהם מכירים אותנו היטב וכן ממי שהתנסו במצבים דומים ויודעים היטב מה הם הקשיים הטמונים בהם ומה הם הכישורים הנדרשים כדי להתמודד עמם כיאות. כשכל אלה מבשרים לנו כי נוכל להתמודד, תשתנה תפיסתנו העצמית ותתאים את עצמה להערכות אלה. [3]

בחינת מנגנון מעכב ברמה החברתית: החוקר קלייר, דיבר על הכללים וההסברים שקיימים בחברה כאשר שומרים על יחסי העוצמה. המגנון החברתי מורכב מכללים, תפקידים שמעוגנים בחברה ומשמרים את המערכת הקיימת.

לפי הפילוסוף פוקו, החברה פיתחה מנגנונים שעוזרים להפעיל עוצמה לדוגמה, תצפית היררכית, החברה השלטת קובעת מה זה נורמלי ומה היא התנהגות חריגה, יתרה מזאת, לא רק שקובעים את הנורמה בחברה, אלא גם מענישים מי שאינו הולך על פי הנורמה.

כמו כן, יש לבחון בחברה האם קיימת דיפרנזציה בין אנשים בעלי עוצמה לאנשים חסרי העוצמה, מי מרוויח מהעוצמה? ובאילו אמצעים משתמשים כדי להפעיל את העוצמה? ובאילו דרכים מפקחים על חסרי העוצמה, במטרה לשמר את הסדר החברתי.  

שלב ה' – מציאת חלופות לפתרון הבעיה.

בתהליך העצמה צריך לגרום לפרט המועצם להבין את בעיתו ולהביאו למודעות לגבי החלופות במציאת פתרון. כלומר, לאדם ניתנת אפשרות בחירה בין החלופות של הפתרון. קיומה של אפשרות בחירה בין חלופות הוא אפוא גורם מרכזי לתחושה של שליטה ועוצמה. 

תפקיד המעצים היא להציג את המידע שיאפשר את קבלת ההחלטה הטובה ביותר.

---